יותר מדי זה לא יותר מדי, הופך ליותר מדי

BLL לא רואה שום תובנה חדשה בסרט "Super Size Me" - נסו להאשים עודף משקל רק על ספקי המזון - מה ניתן ללמוד מהסרט

האגודה לדיני מזון ומדעי המזון (BLL) רואה בניסוי העצמי של מורגן ספרלוק, שחקן ראשי ובמאי הסרט האמריקאי "Super Size Me", מוגזם ביותר ולא מציאותי. הוא אוכל ושותה 5.000 קילוקלוריות ביום אך ורק בצורה של מוצרי מזון מהיר טיפוסיים - כמות העולה על דרישות האנרגיה ביותר מפעמיים.

תזונאים מסכימים: כל מי שאוכל כמה שיותר קלוריות וכמו ספרלוק לא מוציא אנרגיה בפעילות גופנית, עולה במשקל ומציג בעיות בריאותיות. כתוצאה מכך, מורגן ספרלוק יכול היה לבצע את הניסוי הזה עם כל מזון אחר ולהשיג תוצאות דומות.

מנות גרמניות לא "סופר בגודל"

בנוסף, לא ניתן להעביר את ניסוי האוברסייז של ספרלוק המוצג לגרמניה: גדלי המנות הסופר-סייז שהיו בשוק בארה"ב אינם קיימים באירופה. למנות בארץ אין שום דבר במשותף עם הכמויות שצרך ספרלוק מדי יום. היצע המזון המהיר הגרמני מציע גם מגוון גדול יותר של מאכלים כמו סלט ופירות, שאינם כלולים במבחר החד-צדדי של ספרלוק. יותר מדי אכילה ושתייה ומעט מדי פעילות גופנית מזיקים לבריאותך; זה מתברר ב"Super Size Me", למרות שההבנה הזו ידועה.

הסרט מציג את ספק המזון המהיר לצרכן כגורם כביכול להשמנה ובכך משחרר אותם מאחריותם האישית לידע את עצמם, לאכול בריא ולהתעמל מספיק.
מיקוד הדיון בהשמנה במזונות בודדים אינו עושה צדק עם הנושא המורכב – הדבר מוכח גם בעבודה מדעית.

מידע תזונתי צריך להגיע טוב יותר לצרכנים

בנוגע להגברת ההשמנה, ברור שקבוצות צרכנים מסוימות עדיין אינן בקיאות מספיק בקשר בין צריכת אנרגיה וצריכת, למרות אמצעי מידע וחינוך רבים.

יש לנקוט כאן גישה ממוקדת ולחזק את האחריות האישית. פלטפורמת "תזונה ופעילות גופנית" שיזמו המשרד הפדרלי לענייני צרכנות ותעשיית המזון תהיה צעד חשוב לקראת זה. הפלטפורמה תהווה פורום לכל תחומי החברה שיכולים ורוצים לתרום לכך שילדינו יובילו אורח חיים בריא, יאכלו בריא ויתחילו שוב להתאמן.

sueddeutsche.de: מסע אכילת נשיכה

[http://www.sueddeutsche.de/kultur/artikel/201/35166/]

סוזן Vahabzadeh ב-sueddeutsche.de מתארת ​​בתחילה את "דיאטת מקדונלד'ס אובדנית" של ספרלוק עם מידה מסוימת של פחד, לפני שהיא מעמידה את הסרט בפרספקטיבה:

"בעיות ההשמנה של אמריקה נובעות לא בגלל שמקדונלד'ס קיימת או מציעה מנות סופר-גדולות, אלא בגלל שאנשים קונים ואוכלים אותן. השקפתו של ספרלוק, יותר מאשר נדיבה לצרכנים, היא פשוטה ופופוליסטית יותר מאשר להתמודד עם כל הלא-בשלנים וסרבני הירקות. שהם עצלנים מדי או לא מסוגלים להכין תפוח אדמה - ממש לא אוכל יקר - בצורה שלא תגרום לכולסטרול שלך להתפוצץ".

welt.de: העצמי שאוב

[http://www.welt.de/data/2004/07/14/304992.html]

Matthias Heine מראה לראשונה ב-welt.de שסרטו של ספרלוק משרת את הרצונות הבסיסיים של צופי תוכניות ריאליטי גברים (ג'קאס וכו') בצורה פשוטה מאוד וגם מדגיש שבין הפקת הסרט לאקרנים בבתי הקולנוע, מקדונלדס ב-The ההצעה בארה"ב השתפרה משמעותית ומציעה גם משהו "קל יותר", אבל אז הוא מזכיר היבט אחד שראוי לציין:

"אבל "Super Size Me" מספר יותר. זה מראה שאכילה היא עניין מעמדי: התזונאי שספרלוק שוכר - יחד עם שלושה רופאים - כשופט ומומחה לניסוי שלו, מגיע כנראה מעולם המעמד הגבוה שבו לא -עישון ואכילה בריאה הם בראש סדר העדיפויות "סמל סטטוס שאתה יכול להרשות לעצמך, בניגוד להמונים המנוכרים לגופך שלך".

ועוד:

"בעולם של אנשים מוחלשים חסרי השכלה, שבו פרסום בטלוויזיה הוא צורת הפרסום היחידה, ההאשמה שאפשר היה לדעת טוב יותר מספרים ועיתונים היא כמו בדיחה מתנשאת".

spiegel.de: התקפה של ההמבורגרים הרוצחים

[http://www.spiegel.de/kultur/kino/0,1518,308577,00.html]

גם אנדריאס בורצ'ולטה מתאר ב-spiegel.de את האימה שניתן לראות בסרט. אבל אז הוא מתמודד עם ההשלכות של הסרט, במיוחד במקדונלדס בארה"ב:

"מבלי להכיר בקשר לסרט, האפשרות "סופר סייז" הוסרה מהתפריט זמן קצר לפני היציאה בארה"ב - לפי הדיווחים החלטה שכבר התקבלה בסוף 2003. [...] שוב, מקדונלד'ס טוענת כי "ה הצגת מגוון המוצרים החדש היא צירוף מקרים גרידא. מורגן ספרלוק השיג הרבה עם הסרט הקטן והמגעיל שלו."

מקור: Ahrensburg [ Thomas Pröller עם חומר מ- bll, southdeutsche.de, welt.de, spiegel.de ]